הצד הרגשי של אילוף כלבים

בהרבה מאמרים שעוסקים בתחום הכלבים תמצאו את המשפט "כלב הוא חיה חברתית", המשפט הזה נכון מאוד ובהקשר של אילוף כלבים חשוב לציין עוד דבר אחד. גם בני אדם הם יצורים חברתיים.
למה זה קשור לאילוף?
מערכת היחסית שלנו עם הכלב לא מתקיימת רק כשאנחנו לבד איתו בבית מכיוון שאנחנו יוצאים איתו לטייל ופוגשים בעוד אנשים במרחב הציבורי.
בחברה שלנו יש הרבה תפיסות חברתיות לגבי מה האופן שבו אתה מתנהל עם הכלב שלך אומר עליך.
כלב ממושמע וקשוב לבעליו מקרין לסביבה החיצונית שהבעלים נמצא בשליטה וכמובן שכלב לא מחונך, תוקפני או חרדתי מקרין על הבעלים שלו..דברים שונים – מבחינה חברתית.
האמת לא כל כך פשוטה, הכלב שלנו עומד בפני עצמו ואינו משמש כמראה לאגו שלנו אבל גם אם אנחנו מסוגלים להבין את השוני הרבה פעמים יהיה קשה לנו להשאר "נאמנים" לכלב גם בחברה שיכולה להיות מאוד ביקורתית.

הדוגמא הכי פשוטה היא אופן התגובה לכלב שמתפרץ בטיול על כלב אחר או על בן אדם.
כשהכלב שלנו מתנהג לא יפה האנשים שעדים להתנהגות הזאת מצפים מאיתנו "לטפל בה" באופן מיידי בדומה למה שהם יצפו מהורה לילד שמרביץ לילד אחר, כלומר אם הילד שלי מרביץ הגיוני שמייד אעצור את הילד ואחנך אותו-הכוונה לא לצעקות אלא להסבר כלשהו-ככה לא מתנהגים, אני לא מרשה וכן הלאה..
החברה מצפה מאתנו לנהוג באופן זהה כשהכלב שלנו מתנהג לא יפה אבל כאן הבעיה.
כלב זה לא ילד. הוא לא מבין מה אנחנו אומרים לו אלא אם זה מילה שנלמדה לפני כן.
כשאני עוצרת את הכלב שלי אחרי שהוא התפרץ ו"מחנכת אותו" אני בעצם מורחת זמן. לא יעזור לא לי ולא לכלב אם אני אעצור ואסביר לו ש"ככה לא מתנהגים".
בואו נדבר רגע על מה קורה לכלב כשהוא מגיע למצב קיצון:
כשהכלב שלנו מתפרץ, ואני לא מדברת על נביחה לכיוון כלב אחר אלא על כלב שמושך ברצועה ונובח בהיסטריה על כלב אחר הוא בעצם נמצא במצב של הצפה. הוא מתרגש\מפחד\כועס ומגיב באופן אינסטנקטיבי. אין מחשבה רבה מאחורי הפעולה-הוא מגיב.
אין ספק שהדרך שבה הוא בחר להתמודד עם הסיטואציה היא אינה הגיונית אבל ברגעים האלה של ההתפרצות אין לכן בעצם עם מי לדבר..הוא לא שומע אתכם, הוא לא מסוגל להגיב לפקודות, הוא בקושי שם לב שאתם נמצאים לידו.
מה עושים? קודם כל כמובן שצריך להתחיל לטפל בבעיה עצמה אבל אני רוצה להתייחס במאמר הזה רק למצבים הקיצוניים שהכלב שלנו עבר את הסף שלו.
כשכלב עובר את הסף התפקיד שלי בתור הבעלים שלו זה להרחיק אותו מהמקום שבו נמצא הגירוי למקום שבו הוא יכול לחזור לנשום ולהרגע.
אין סיבה לצעוק.
אין סיבה להתרגז.
אין סיבה להסביר לו מה הוא עושה לא בסדר.
הוא לא שומע. כל מה שתגידו ברגעים האלה יהיה עבור הסביבה.
דמיינו בריכת שחייה ואדם שלא יודע לשחות – כל עוד אנחנו נמצאים במים הרדודים והוא מרגיש בטוח אנחנו יכולים לדבר איתו, להסביר, לתרגל. אין סיבה להסביר לו איך לשחות בזמן שהוא טובע.
כשמישהו טובע אנחנו צריכים לפני הכל לעזור לו – להוציא אותו מהמים ולחכות שהוא יוכל לנשום.
ככה גם עם כלבים שמתפרצים. קודם כל נושמים – ואז אפשר לעבוד.
לסיכום, היה לי חשוב לכתוב את המאמר הזה מכיוון שאני נתקלת בהרבה אנשים שמבינים שעבודה צריכה להיות הדרגתית אבל באמת רוצים להיות "אזרחים טובים" ולדאוג גם לסביבה.
הצורך מובן לי, אנחנו חיים בחברה ודעת האנשים שמסביבנו חשובה לכולנו אבל כשאנחנו עובדים עם כלב ש"טובע" תניחו לסביבה ותצילו את הכלב.
אם תתמקדו במה שטוב לכלב שלכם תהליך האילוף יהיה יותר מהיר ויותר מוצלח ואז כמובן, גם יותר נעים לסביבה.