מהו אילוף חיובי?

כיום שומעים יותר ויותר את המושגים "אילוף חיובי" או "אילוף ללא כפייה".

כמישהי המגדירה את עצמה כמאלפת חיובית חשוב לי לשפוך אור על המושג עצמו ועל השיטה באופן כללי.

אני מעדיפה את ההגדרה "אילוף חיובי" כי במרכז הגישה נמצאת ההעדפה הברורה להשתמש בחיזוק חיובי כאמצעי לימוד, אין זה אומר שאין בתהליך האילוף ענישה או כפייה בכלל אבל הנטייה היא למזער את השימוש בענישה ולהעצים את החיזוק החיובי.

אז אם באילוף ללא כפייה קיימת מידה מסויימת של כפייה מה ההבדל בכלל?

גם עצם הקשירה של כלב לרצועה הינה סוג מסויים של כפייה, אי מתן חיזוק כשהכלב מצפה לאחד נתפס אצל הכלב כעונש, גם התעלמות לכלבים מסויימים זה עונש.

אז קודם כל בואו נחדד מהו חיזוק חיובי?

בעצם כל דבר שהכלב רוצה ויש לו משמעות עבור אותו הכלב-אוכל, משחק,ליטוף, מילה טובה או האפשרות לצאת לרוץ בחוץ.

על פי ההגיון הבריא וכפי שהמדע הוכיח, אם פעולה מסויימת זוכה לתגמול (חיזוק חיובי) שוב ושוב הסבירות שאותה פעולה תחזור על עצמה תעלה. לדוגמא אם בכל פעם שהכלב שלך יסתכל עלייך תתן לו חתיכת נקניק רוב הסיכויים שהוא יבלה חלק נכבד מהיום בבהייה לתוך עינייך.

אז בואו נראה איך אפשר לרתום את החיזוק החיובי לטובת אילוף כלבים:

הדבר הראשון שחשוב להבין שבדיוק כמונו, הכלבים שלנו נמצאים כל הזמן בתהליך למידה, מה שעובד להם-קורה יותר, מה שלא עובד-קורה פחות. במהלך היום יש הרבה דברים שהכלבים שלנו לומדים בלי שנשים אליהם לב, למשל אחת מהדרכים הכי יעילות לקבל ליטוף מהבעלים היא פעולה מאוד פשוטה של הנחת הראש על הרגל של הבעלים כשהם יושבים, לא צריך ללמד את זה, הכלב עושה את זה באופן מקרי, אנחנו מתמוגגים והתנהגות חדשה נלמדת. עוד התנהגות מאוד נפוצה לקבל אספקה קבועה ואמינה של חטיפים היא להתיישב מתחת לכיסא של התינוק, גם זו פעולה שאין צורך ללמד והיא מתגמלת כל כך כשגם אחרי שהתינוק מפסיק להאכיל את הרצפה רוב הסיכויים שהכלב יישאר לשבת בקרבתו בזמן האוכל.

אז אם הכלבים שלנו רוצים בסה"כ לעשות מה שעושה להם טוב, איך גורמים לדברים משעממים כמו "שב" "ארצה" או "למקום" להיהפך להיות פעולות שהם מבצעים בשמחה ובדיוק?

המפתח הוא בלימוד נכון. אם נלמד את הכלב שללכת למקום או לשבת הן פעולות שמניבות תוצאות מאוד טובות עבורו הוא לא רק ישמח ללכת למקום כשמבקשים ממנו אלא גם "יציע" את ההתנהגות בתקווה לקבל תוצאה חיובית וטובה. אם נביחות לא יניבו שום תוצאה חיובית בשביל הכלב אבל ברגע שהוא יישכב לידנו בשקט מיד נתייחס אליו ונשבח אותו, הנביחות ירדו במינון והשכיבה הרגועה תעלה במינון וכך כשהוא רוצה תשומת לב הוא יוכל לבחור בדרך שהניבה לו תוצאה יותר טובה שהיא גם הדרך המועדפת עלינו.

המפתח באילוף הוא בחירה.

הפעולות הסטנדרטיות של אילוף בסיסי הן חשובות וניתנות ללימוד בקלות אך בשביל לקבל כלב שנח לחיות איתו בבית וכיף להסתובב איתו בחוץ אנחנו צריכים כלב שמקבל החלטות שטובות לנו בעצמו.

החלטה נכונה יכולה להיות בקבלת פנים של אורח, לבחור לשבת ולא לקפוץ, ללכת למקום בזמן שהמשפחה מתיישבת לאכול או ללכת קרוב לבעלים בטיול במקום למשוך את הרצועה.

מבחינתי כלב מאולף באמת הוא כלב שלא צריך לתת לו הוראות כדי שיתנהג בצורה נעימה ונכונה.

אז אחרי שדברנו איך מחזקים את מה שאנחנו רוצים לשמר, מה עושים עם כל ההתנהגויות שהכלב מציג ושאנחנו לא רוצים שימשיך לעשות? הרי לא מהכל אפשר פשוט להתעלם.

בכל סוג של אילוף או חינוך חשוב מאוד להציב גבולות אבל תמיד לפני שבוחרים להשתמש בענישה צריך לבחון כמה דברים:

1. האם יכולתי למנוע את ההתנהגות?

הרבה פעמים ע"י התנהלות נכונה אפשר למנוע התנהגות לא טובה של כלב, למשל למנוע גישה לריהוט בבית כדי למנוע הרס, לקנות מכסה לפח כדי למנוע מהכלב להוציא משם אוכל.

2. האם לימדתי את הכלב איך להתנהג במצב הזה?

אם הכלב שלך קופץ על אורחים אין ספק שזו התנהגות לא נעימה (לחלק מהאורחים) וצריך להפסיק אותה אבל הסיבה שהכלב קופץ היא שהוא מתרגש לקבל את פניהם,האם לימדנו אותו מה לעשות עם ההתרגשות הזו? מבחינתו הדבר ההגיוני לעשות שהוא פוגש אדם חדש זה לקפוץ האם לימדנו אותו אי פעם איך אנחנו היינו רוצים שיקבל את פני האורחים? שישב או שילך למקום?

מנגנון הסקת המסקנות של כלבים ואנשים הוא שונה מאוד ולכן בדכ כשכלב "מחליט" על אופן פעולה מסויים הוא יבחר בפעולה אחרת לגמרי ממה שאנחנו היינו בוחרים עבורו ולכן בסיטואציה שבה היינו רוצים לשנות את ההתנהגות של הכלב צריך ללמד אותו מה כן לעשות.

3. האם הכלב מבין שעשה משהו לא בסדר?

אולי זו השאלה החשובה ביותר בהקשר לענישה, האם אנחנו מענישים את הכלב על משהו שהוא מבין שעשה או שאנחנו סתם צועקים?

אם הכלב לועס את אחד מהצעצועים של הילד האם הוא מבין שיש הבדל בין הבובה שלו לבובה של הילד?

אם אנחנו כועסים על הכלב אחרי שקפץ על מישהו ברחוב האם הוא מבין שאנחנו כועסים על הקפיצה או שאנחנו פשוט לא אוהבים את אותו בן אדם שהוא קפץ עליו?

4. מה אפשר ללמד אותו במקום ההתנהגות הרעה?

הנקודה הזאת היא הדרך לפתרון, אם אנחנו אומרים לכלב לא-לעלות על הספה, לקפוץ, לנשוך ומסיימת בזה, רוב הסיכויים שברגע שאסתכל לכיוון אחר הוא ימשיך לעשות בדיוק את אותו הדבר, אם אני אומרת מה לא לעשות ואז מספקת אלטרנטיבה אז אני בעצם יכולה להראות לו מה הוא צריך לבחור באותה סיטואציה ומזה הוא יכול ללמוד להבא.

לדוגמא, תפסתי את חומי לועס לי נעל, הפסקתי אותו קראתי לו לבוא למקום רחוק מהנעל ובכך הקטנתי את הפיתוי לחזור ללעוס את הנעל, ברגע שהוא הגיע למקום ביקתי ממנו לשבת-משהו לעשות ונתתי לו עצם לעיסה-פרס.

כלומר, הפסקתי את ההתנהגות הלא רצויה, ניהלתי את הסביבה בצורה שלא תחזור על עצמה מיד, נתתי לכלב הזדמנות לעשות משהו אחר והוא תוגמל מיד, בפעם הבאה שחומי ירצה ללעוס משהו הסיכוי שיחפש את העצם גבוה מאוד.

5. איך נעניש?

כששומעים את המילה "עונש" האסוציאציה מיד היא משהו אלים, לצערי בהקשר של בעלי חיים הרבה אנשים עדיין משתמשים בעונשים כואבים.

גם אותי לימדו כשהייתי ילדה לתת "פליק חינוכי" על האף לכלב שלי כי ככה היה מקובל לחנך כלבים.

היום, אחרי שלמדתי והתנסיתי אני יכולה להגיד בלב שלם שאין שום צורך בשימוש באלימות או הכאבה וגם לא בפליק הקטן שלכאורה לא כואב.

כלבים מגיבים בצורה מצויינת לאינטונציה ויותר מכך-אפילו במקרה הזה אין צורך להרים את הקול, כשאנחנו צועקים אנחנו מראים לכלב שאיבדנו שליטה, שאנחנו לא יודעים מה אנחנו עושים, אינטונציה רגועה תספק הרבה יותר בטחון לכלב והוא יגיב אליה בקלות.

כשאני מדברת על ענישה אני מתכוונת להתעלמות מהכלב כשהוא לא שולט בעצמו, אינטונציה רגועה שנועדה להפסיק התנהגות ובמקרים נדירים וכמוצא אחרון-תיחום הכלב במקום (שהוא רגיל אליו ומרגיש שם רגוע) אם אין דרך אחרת לפתור את הסיטואציה.

ענישה תמיד תהיה אצלי האופציה האחרונה לשימוש כי היא לא מלמדת מה לעשות אלא רק מפסיקה התנהגות, אין ספק שהיא אפקטיבית אבל לעולם לא תהיה גולת הכותרת באילוף חיובי.

נקודה אחרונה שחשוב לי להבהיר בקשר לאילוף חיובי היא השימוש באוכל.

הרבה פעמים אני שומעת מאנשים ששימוש באוכל ככלי לימוד הוא פסול כי זה שוחד או שזה לא עובד לאורך זמן, אוכל הוא כלי לימוד אפקטיבי מאוד אם משתמשים בו נכון, אין ספק שאם משתמשים בו כשוחד או עוברים בבת אחת משימוש בהרבה אוכל לכלום הוא נהפך לחסר תועלת.

יש חשיבות גדולה מאוד לזמן שבו מעניקים את החטיף, הזמן האידאלי הוא אחרי פעולה.

לדוגמא: אם אני מחזיקה נקניק ביד וקוראת לכלב שיבוא אליי אין ספק שהוא בא כדי לקחת את הנקניק אבל, אם אקרא לכלב וכל פעם שהוא יגיע אליי הוא יקבל נקניק (שהוא לא ראה) אז הפכתי את פעולת ההגעה אליי לפעולה טובה שגרמה לתוצאה טובה בשביל הכלב-נקניק. מה שגרם לכלב לבוא זה לא שהוא ראה נקניק ביד שלי, הוא בא כתגובה לקריאה שלי וזכה בתגמול עבור הפעולה הזאת.

אם ניקח את אותו כלב ובמשך שבועיים אתן לו כל פעם שאני קוראת לו נקניק ואז בשבוע השלישי אפסיק לחלוטין הוא ימשיך עוד כמה פעמים לבוא ואז יפסיק בהדרגה, פעולה שהיתה מתגמלת בעבר כבר לא מניבה עבורו שום תגמול. אם אוריד את הנקניק בצורה הדרגתית ובסדר אקראי הוא ימשיך לבוא אליי בצורה אמינה ולאחר זמן מה הפעולה עצמה תהפך למתגמלת. כמובן שאקפיד חוץ משימוש באוכל לעודד אותו ולשחק איתו כשהוא מגיע, אוכל הוא לא החיזוק היחידי.

לסיכום, אילוף חיובי אינו אומר שמותר לכלב הכל ואינו מתעלם מכך שבעולמנו היום יש דרך מסויימת שבה כלבים צריכים להתנהג, מה שזה אומר הוא שהדרך שבה נבחר ללמד את כלבנו מה אנחנו מצפים ממנו היא דרך הראש, תמיד נחשוב איך אפשר לגרום לו לרצות לעשות עבורנו מה שביקשנו? איך הכלב רואה את הסיטואציה? מה נותן לכלב מוטיבציה להתנהג בצורה זו ולא אחרת ואיך נלמד את הפעולה בדרך הכי אפקטיבית ומהנה לכל הצדדים המעורבים עם התוצאות הטובות ביותר.