מה כדאי לנו ללמוד מהאירופאים?

בכל מה שקשור לגידול אילוף וחינוך כלבים אפשר להגיד שאנחנו הולכים יד ביד עם ידידתנו ארה"ב, גם שם כמו אצלנו יש בעיה חמורה של נטישות, חוסר מודעות לאיך צריך לגדל כלב ועוד המון דברים דומים שלאו דווקא כדאי לנו להתגאות בהם.
אני רוצה להתמקד בפן אחד חשוב מאוד שכל מי שאוהב כלבים שם לב אליו בביקור באירופה.
הכלבים באירופה – מנומסים…הם רגועים מאוד במקומות הומים, הם לא קופצים על העוברים ושבים והם הולכים ברצועה רפויה ליד הבעלים שלהם בלי לעשות יותר מדי דאווינים גם כשכלב אחר עובר.
למה? זה אותם כלבים שיש לנו מינוס כמה מעלות בחוץ, לא אמור להיות שום הבדל…
הסיבה היא כמובן לא בכלבים עצמם אלא במנטליות, ברוב אירופה לא מקובל לגשת לכלב או לגור וללטף אותו עם או בלי רשות, כך שאם הסתחבקתם עם כלב אירופאי בחופשה האחרונה רוב הסיכויים שגלגלו לכם עיניים מאחורי הגב או שפשוט הבינו שהתייר המוזר חי במדינה עם מנטליות שונה לחלוטין.
בארץ כשמסתובבים עם גור, כולם רוצים הזדמנות להכיר, ללטף, הורים יכווינו את הילדים שלהם אל הגור ואנשים עסוקים עם פלאפונים יעצרו הכל כדי להתכופף וללטף.
ההתנהגות הזאת לכשעצמה היא מקסימה, אני בעד לאהוב כלבים ובהחלט מזדהה עם הצורך להתיידד עם כל כלב שעובר לידי אבל, לצערי, עם כל החביבות שבעניין, המנטליות הזאת מייצרת כלבים מאוד לא רגועים שקופצים על אנשים ומתקשים להתמקד בבעלים שלהם בסביבה הומה.
כשגור קטן יוצא לראשונה לחקור את העולם ומגלה שכל מי שעובר מתעניין בו הוא לומד שככה זה עובד, לאנשים יש ריחות מעניינים, לילדים יש הרבה פעמים שאריות של אוכל הידיים שכיף ללקק ואף אחד לא עושה סיפור אם הוא דוחף את האף לתוך התיק שמונח לידו כי הוא גור והוא חמוד, עוד רגע נדבר על פוקוס אבל בוא נשאר לרגע בחוויה של הגור הזה.
גור של לברדור למשל בן שלושה חודשים שונה מאוד פיזית מאותו גור בגיל שמונה חודשים אבל מנטלית אצלו, השינוי לא מאוד גדול ולכן אותו גור שיודע שכולם אוהבים אותו ורוצים ללטף אותו יתנהג בדיוק כמו גור בן שלושה חודשים אבל הסביבה תגיב אליו אחרת לגמרי כי עכשיו הוא שוקל כבר 25 קילו.
החוויה הזאת מאוד מבלבלת לכלב, ההתנהגות היא אותה התנהגות שהוא עשה תמיד אבל התגובה מהסביבה ובדרך כלל גם מהבעלים שונה לגמרי, פתאום כועסים עליו, מושכים לו ברצועה על דברים שהוא בכלל לא מבין שהוא לא אמור לעשות…
ועכשיו לפוקוס.
כשאני מגיעה לעבוד עם לקוחות חדשים על הליכה ברצועה בדרך כלל אני שומעת את אותה התלונה – הכלב לא מסתכל עליי אפילו, הוא מושך קדימה ובכלל לא שם לב שאני בקצה השני של הרצועה..
את הפוקוס בינינו לבין הכלב אנחנו רוצים לבנות ממש מההתחלה ולמרות שחשוב בהחלט שהגור שלנו יכיר ויחקור את הסביבה אנחנו רוצים שיבין שאת הטיול אנחנו עושים ביחד ולכן כשאנחנו מוציאים את הגור לטייל רצוי שיהיה עסוק בנו ולא בנסיון לקבל חיזוקים מהסביבה.
מיקוד כזה יתן לנו אפשרות ללמד אותו להיות רגוע בסביבה מאתגרת (רועשת, עמוסה, עם כלבים), יקל עלינו ללמד אותו הליכה נכונה ברצועה כבר בגיל צעיר, ומעל הכל יעצים את הקשר בינינו כי הטיול הוא הזמן הכי כיפי ביחד, זה הזמן שהבעלים של הכלב עוזב את כל העיסוקים האחרים (במיוחד את הפלפון) ויוצא ביחד איתו לכייף בעולם.
אז אצלנו אין ממש בעיה לעשות שינוי בתפיסה אבל את הסביבה אי אפשר לחנך, מה שאני ממליצה זה שני דברים:
קודם כל, תהיו מודעים לעניין בתור אוהבי כלבים, תתאפקו כשאתם רואים כלב מנסה להגיע אליכם, יוצר איתכם קשר עין, במיוחד אם הבעלים הולך ברצועה מתוחה.
אל תגשו לכלב בלי לבקש רשות מהבעלים.
דבר שני, כשהכלב הוא שלכם אפשר לבקש ולהסביר שאנחנו עכשיו באילוף (גם אם אתם לא) כי כל טיול עם הכלב הוא חויית לימוד חדשה עבורו.
תלמדו את הכלב לחפש את העיניים שלכם בטיול ולא להסתכל מסביב לראות מי מגיע.
לסיכום, יש לנו הרבה מה ללמוד מהאירופאים בכל מה שקשור לחינוך נכון של כלבים אבל חשוב גם לזכור שהמנטליות החמה שלנו היא לא דבר שלילי וטוב שהכלבים כן יזכו לפגוש אנשים וילדים ויראו שהעולם הוא מקום חברותי ושמח אז נסו למצוא את האיזון בין מה ש"נכון" למה שכיף לנו ולכלב והכי חשוב שתמצאו את הדרך שבה הטיולים שלכם הם נעימים לכל הנוגעים בדבר:)