על עצמי

הרומן שלי עם עולם הכלבים התחיל בגיל אפס בזכות אבא שלי, רפתן חובב כלבים שהעביר לי ולאחי את חיידק הכלב שידוע בתור חיידק שאי אפשר להפטר ממנו לעולם.

הכלבים של משפחת איילון היו תמיד "מה שזרקו ליד השער של הקיבוץ" כלבים נטושים, מעורבים שאימצו אותנו בדרך כלל לפני שאנחנו הספקנו לאמץ אותם.

כשגדלתי החוקים היו מאוד שונים מהיום, אנשים לא דאגו לסרס ולעקר את הכלבים, קרציות היו בקיץ כי "ככה זה" פרעושים הגיעו עם הכלבים בתור עסקת חבילה, הרצועה הייתה יוצאת מהמחבוא פעם בשנה לכבוד חיסון הכלבת השנתי, הכלבים היו אוכלים שאריות מחדר אוכל ואם היה כלב תוקפני מסתובב פשוט דאגנו לא לעבור בשביל שלו.

בעולם שלנו היום זה כבר לא כזה פשוט וטוב שכך…

לעולם האילוף הגעתי עם רגשות מעורבים, ידעתי שאני רוצה לעבוד עם כלבים באופן יום יומי אבל ראיתי באילוף פקודות יבשות ולא הבנתי עד כמה משמעת ושפה משותפת יכולים לתרום למערכת היחסים עם הכלב וחיזוק הקשר משני הצדדים.

היום אני שלמה לחלוטין עם המקצוע שלי.

מבחינתי אילוף הוא דרך תקשורת שתפקידה להקל על החיים של כל המשפחה ובמיוחד על הכלב.

אנחנו לא דוברים את אותה שפה אבל בהחלט יכולים להבין זה את זה, הכלב לא "יודע" מה הוא אמור לעשות ואיך הוא צריך להתנהג. הוא מתנהג ופועל לפי מה שמלמדים אותו.

במקום לצעוק ולהתעצבן אפשר לדבר.

במקום לבכות על ספות שנהרסו אפשר למנוע, לחנך.

אני מאמינה שצריך ללמד כלבים משמעת תוך כדי שיתוף פעולה, כל כלב בהתאם לאופיו וכל משפחה בהתאם לצרכיה, באילוף יש המון משחק, צ'ופרים, ליטופים וחיזוקים ובסופו של דבר אילוף למשמעת לא רק פותר בעיות בבית אלא מוסיף לחיזוק הקשר שלנו עם הכלב.

בסופו של דבר כשאנחנו מכניסים כלב הביתה אנחנו רוצים חבר. לא הגיוני לרצות להבין את החבר הכי טוב שלנו?