בעיות התנהגות

10489648_10205805621075310_2818715824856909549_n

מהן בעיות התנהגות?

תחת כותרת זו ישנן שתי קטגוריות:

1. התנהגות שבעייתית מאוד לנו אך טבעית והגיונית לכלב.

לדוגמא כלב שנובח הרבה מאוד יוצר מצוקה גדולה אצל כל הסובבים אותו (ובעיות עם השכנים) אך מצידו הוא מנסה ליצור תקשורת.

כלב שמסמן בתוך הבית – לנו מאוד בעייתי ובשביל הכלב הגיוני לחלוטין.

התנהגויות אלה בעצם אינן בעיות התנהגות אלו התנהגויות שהתפתחו אצל הכלב מסיבות רבות ושונות וכמובן שניתן לפתור אותן ע"י ניתוב התנהגות נכון ויצירת סדר יום מתאים לכלב.

2. התנהגות שבעייתית גם לנו וגם לכלב.

חרדת נטישה

בעיית ההתנהגות המדוברת ביותר היא חרדת נטישה אך למעשה הרבה אנשים משוכנעים שלכלב שלהם יש חרדת נטישה שבעצם אין לו בעיה כלל.

הסימנים לזיהוי חרדת נטישה הם הרס מסיבי של הבית, נביחות בלתי פוסקות בזמן העזיבה והיסטריה.

את כל הפעולות האלה עושים הרבה מאוד כלבים שאין להם שום בעיה, דרך האבחנה היא באמצעות העוצמה וההקשר.

למשל…אם הכלב עסוק בהרס של הבית אבל הוא בן ארבעה חודשים רוב הסיכויים שההרס נובע מהחלפת השיניים ולא ממצוקה אמיתית.

הרבה כלבים נובחים זמן רב לאחר שבעליהם עוזבים את הבית, חלקם נובחים לעבר חיות אחרות או אנשים ברחוב, חשוב לשים לב למשך הזמן שהכלב נובח למשל אם הוא נובח במשך שעתיים אבל רק בזמן מאוד מסוים ביום כנראה שבזמן הזה הוא שומע משהו שאנחנו לא שומעים, אם הנביחות הן בזמנים שונים ואינן פוסקות לרגע אולי מדובר במצוקה.

הרבה כלבים מנסים למנוע מבני הבית לעזוב, זו פעולה טבעית בבסיסה, כלב הוא חיית להקה ויעדיף בדרך כלל לא להישאר לבד. גם כאן יש שאלה של עוצמה, האם הכלב מנסה להשאיר אתכם בשביל שתשחקו איתו או האם הוא באמת חרד?

חשוב לזכור שכלב שאכן סובל מחרדת נטישה זקוק לעזרה. אם כל עולמו מתערער באופן יום יומי מחובתנו לסייע לו ככל האפשר.

חרדת נטישה יכולה להיות מצב שהתפתח אצל הכלב בעברו עקב טראומה או בבית עקב עזיבה של מישהו מבני הבית, היא יכולה גם להתפתח בעקבות חינוך לא נכון.

יש כלבים שאצלם חרדת הנטישה נגרמת עקב הפרדה מוקדמת מהאם ומהשגר, במקרה זה הכלב אכן חווה טראומה שסיכנה את קיומו ודבר שהיה הכרחי לחייו נגזל ממנו.

טיפול בחרדת נטישה הוא תהליך ארוך אך בהחלט אפשרי. חשוב לגשת לעניין בסבלנות ולזכור שמצב של חרדה קיומית הוא מצב נוראי לכלב ומחובתנו ללמד אותו איך להיות רגוע גם כשהוא לבד.

תוקפנות

לתוקפנות כלבים יש גורמים וסיבות רבות, לרוב מדובר ביצרים טבעיים לחלוטין: הגנה עצמית, הגנה על טריטוריה, שמירה על בני הבית, הרחקת חיות זרות…טבעיים ככל שיהיו היצרים הללו, בעולם שלנו תוקפנות אצל כלב בית היא בעיה של ממש שמסכנת אותנו, את הסביבה ומעמידה את המשפחה בסכנה לא רק מפני הכלב עצמו אלא גם מפני תביעות עתידיות.

כמובן שהדרך הטובה ביותר היא למנוע תוקפנות ע"י גידול נכון והצבת גבולות, במקרים בהם התופעה מגיעה מאוחר או שהכלב כבר הגיע עם הבעיה חשוב לא לחכות להחמרה – כלב שכבר היום מגרגר על אנשים מצריך טיפול.

לא נכון יהיה "לקוות לטוב" כי הוא עוד לא נשך, ברגע שכלב נושך הוא לומד התנהגות חדשה והסיכוי שפעולה זו תחזור על עצמה הוא גבוה, כלב שעוד לא נשך עוד לא למד את הפעולה הזו, יהיה עדיף לטפל באיום\גרגור מאשר בנשיכה.

יש מקרים בהם אנחנו במתכוון או לא במכוון מעודדים תוקפנות בכלב. הדוגמא הנפוצה ביותר היא שכאשר יש דפיקות על הדלת אנו "מדליקים" את הכלב – מי זה? מי זה? בפעולה כזאת אנחנו מלמדים את הכלב שדפיקות על הדלת אמורות להכניס אותו לסוג של מתח.

תוקפנות טריטוריאלית

הרבה אנשים רוצים שהכלב ישמור על הבית אבל שידע להבדיל בין אויב לחבר. ציפייה זו לא הוגנת בבסיסה. אם רוצים שהכלב ישמור ומעודדים פעולות תוקפניות ונביחה על זרים חייבים לדאוג שהוא יהיה מתוחם או קשור כשיש אורחים, נכון שהכלבים שלנו מרגישים אותנו ויודעים מתי אנחנו רגועים ומתי מפחדים אך בנוסף הם מזהים פחד לא רק אצלנו ואין סיבה שחברים של הילדים ייבהלו מהכלב או שהטכנאי של הכבלים יקבל נשיכה…אם אנחנו מלמדים את הכלב לשמור על הבית אחריותנו היא להגן על הסביבה ממנו ולא לצפות ממנו להבדיל בין אויב לחבר.

תוקפנות משאב

יש הרבה כלבים שמפתחים תוקפנות שנובעת מרצון לשמור לעצמם משאבים מסויימים, בד"כ מזון או עצם וגם כמובן אנשים מסויימים בבית. גם התנהגות זאת נובעת מיצרים פרימיטיביים של הכלב, בטבע אם לא תשמור על הארוחה שלך חמסן או חבר להקה אחר יגזול אותה.

בעולמנו אין מקום להתנהגות כזאת והיא מסוכנת מאוד לכל דיירי הבית ואורחיהם! כלב שמפתח תוקפנות סביב מזון יכול לחטוף ארוחה מילד קטן, לתקוף את הבעלים בזמן ההאכלה ולפתח עוד שלל התנהגויות תוקפניות.

כלב אשר "תפס בעלות" על אחד מבני הבית גם הוא יכול להוות סכנה. אמנם זאת התנהגות שמקורה ברצון להגן אך גם כאן אין זה תפקידו של הכלב וחשוב לזכור שהוא לא מסוגל לעשות אבחנה בין אויב לחבר. לדוגמא, כלב ששומר על התינוק החדש מסוגל בהחלט להגן עליו גם מפני הדוד משה או הבייביסיטר…

תוקפנות פחד

תוקפנות מאוד נפוצה ומאוד מסוכנת, יש הרבה כלבים שמפחדים ומנסים להרחיק כל סכנה ע"י גילויי איבה חזקים – גרגור, נביחות… גם כלבים אלה עלולים בהחלט לנשוך, מבחינתם הם מגנים על עצמם מפני סכנה.

תוקפנות מתוך כאב או בעיה בריאותית

לצערנו, כלבים לא יכולים לדבר ולכן קורה לפעמים (גם במשפחות הכי טובות) שהכלב מפתח כאב ובמקום לטפל בו אנחנו ממשיכים בחיינו כרגיל מחוסר תשומת לב, הכאב גדל וגם המצוקה של הכלב, כל מגע יכול לכאוב, כל תנועה היא סבל, במקרים כאלה חלק מהכלבים עלולים לנשוך מתוך תסכול, לחץ וכמובן מההקשר של הכאב עם המגע שלנו.

אם הכלב שלכם תוקף פתאום ולא מתנהג רגיל חובה לקחת אותו לבדיקה רפואית, יכול להיות שיש לו בעיית עור שגורמת לליטוף להפוך לעינוי, אולי סדק או שבר ברגל או בזנב, אולי משהו פנימי…אם ההתנהגות לא אופיינית באופן חד משמעי לכלב שלכם חשוב לוודא שהוא בריא לפני שפונים לעזרה מקצועית.

תוקפנות דומיננטית

התנהגות זו נגרמת כאשר לכלב יש אופי מאוד דומיננטי והוא אינו זוכה לריסון בשלבים המוקדמים של חייו או כאשר כלב "מבין" שמעמדו בבית גבוה עקב תקשורת וחינוך לא נכונים.

הדרך לפתור בעיה זו היא ע"י שינוי מוחלט של ההרגלים בבית ויצירת הרגלים נכונים וברורים לכלב. כלב שמרגיש עליונות על דיירי הבית עלול לתקוף גם אותם וגם אורחים. חובה לטפל בבעיה מוקדם ככל האפשר ולא לאפשר לתוקפנות להימשך ובכך להחריף את הבעיה.

ישנם הרבה גורמים להתנהגות תוקפנית ומגוון מאוד רחב של התנהגויות החל בגרגור וכלה בתקיפה.

חשוב להבין ממה נובעת ההתנהגות אך גם אם ההתנהגות היא "הגיונית" לכלב חובה לטפל בבעיה, כלב שתוקף לא רק מעמיד את הסביבה בסכנה אלא גם את עצמו. כלבים תוקפניים מורדמים או מורחקים מהבית ע"י הרשויות.

התנהגות אובססיבית ובעיות נוירולוגיות

לדוגמא: כרסום עצמי, ליקוק עצמי, סיבובים בלתי פוסקים, ציד זבובים דמיוני, תקיפה פתאומית…

יש מקרים בהם כלבים מרוב לחץ או חרדה גורמים לעצמם נזק ע"י כרסום, ליקוק או גרוד, הצעד הראשון הוא כמובן שלילת בעיה רפואית. חשוב לוודא שהכלב אינו סובל מאלרגיה כלשהיא (מאוד נפוץ) לפני שפונים לטיפול התנהגותי.

ישנם מקרים בהם הכלב סובל מבעיה נוירולוגית ובעיה זו גורמת להתנהגות אובססיבית, תוקפנית או חרדתית.

כיום ישנם בארץ כמה וטרינריים התנהגותיים שעוסקים במקרים כאלה.

טיפול תרופתי יכול לפתור הרבה בעיות אך חשוב מאוד לשלב מתן תרופות עם טיפול התנהגותי. מתן תרופה פסיכיאטרית לכלב זו פעולה שצריכה לבוא בתור האופציה האחרונה לאחר שוידאנו שהכלב אינו סובל מבעיה רפואית (בדיקות דם מלאות ובדיקה פיזית אצל וטרינר) ולאחר שהכלב אובחן אצל וטרינר התנהגותי.

בדומה לאנשים כל כלב מגיב אחרת לתרופה וחשוב להיעזר באיש מקצוע ולהיות במעקב כדי לוודא שהכלב מקבל את המינון הנכון והתרופה אינה מחריפה את הבעיה.

למעלה